אבחון יתר של מלנומה אין-סיטו (melanoma in situ) מתועד היטב. עם זאת, קיימות עדויות מוגבלות לגבי שיעור ההישנות המקומית בתתי-הסוגים שאינם לנטיגו מליגנה (Lentigo maligna) ואינם מלנומה אקראלית (ALM, acral lentiginous melanoma). במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Dermatology, חוקרים ביקשו לבחון את הסיכון להישנות מקומית ואת הפרוגנוזה במלנומה אין-סיטו שאינה לנטיגו מליגנה ואינה מלנומה אקראלית. בנוסף, הם ביקשו להעריך את מידת הניקוי ההיסטופתולוגי של שולי ביופסיית הכריתה ואת הקשר בין גודל שולי הכריתה הרחבה לבין שיעור ההישנות.
עוד בעניין דומה
מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה כלל מטופלים עם מלנומה אין-סיטו שאינה לנטיגו מליגנה ואינה מלנומה אקרלית, אשר אובחנו בין השנים 1991-2023 והיו במעקב של לפחות שנה ביחידת סרטן העור והמלנומה בבית החולים האוניברסיטאי אנדראס סיגרוס באתונה, יוון. מטופלים עם היסטוריה של מלנומה חודרנית או עם אבחנה היסטופתולוגית של מלנומה לנטיגו מליגנה אין-סיטו או מלנומה אקרלית אין-סיטו הוצאו מהמחקר. חציון תקופת המעקב עמד על 5.2 שנים (טווח בין-רבעוני 2.9-7.9 שנים). הנתונים שנאספו מתיקי המטופלים כללו מאפיינים דמוגרפיים וקליניים, את מידת הניקוי ההיסטופתולוגי של שולי הביופסיה הראשונית ואת גודל שולי הכריתה הרחבה. התוצאים העיקריים שנבדקו היו הישנות מקומית, התפתחות גרורות ותמותה ייחודית למלנומה.
במחקר נכללו 401 מטופלים (214 נשים, 53.4%) עם 403 נגעי מלנומה אין-סיטו שאינה לנטיגו מליגנה ואינה מלנומה אקרלית, והגיל החציוני בעת האבחנה עמד על 52 שנים (טווח בין-רבעוני 40-62 שנים). המיקום השכיח ביותר של הנגעים היה בגו (201 נגעים, 49.9%), ואחריו בגפיים התחתונות (99 נגעים, 24.6%), בגפיים העליונות (71 נגעים, 17.6%), ובראש ובצוואר (32 נגעים, 7.9%). כל הנגעים טופלו תחילה באמצעות ביופסיית כריתה, ו-372 נגעים (92.3%) עברו לאחר מכן כריתה רחבה.
לפי תוצאות המחקר, נמצאה הישנות מקומית אחת בלבד במטופל עם שוליים מעורבים בביופסיית הכריתה, שלא עבר כריתה רחבה ופיתח מלנומה פולשנית 14 חודשים לאחר מכן. בנוסף, 30 נגעים ב-30 מטופלים עם שוליים נקיים בביופסיה הראשונית נותרו ללא כריתה רחבה, ולא תועדה אצלם הישנות במהלך מעקב חציוני של 8.1 שנים (טווח בין-רבעוני 4.1-12.9 שנים). כמו כן, 23 נגעים ב-23 מטופלים שעברו כריתה רחבה עם שוליים צרים מהסטנדרט של 0.5 ס"מ (גודל שוליים ממוצע 0.36 ס"מ, סטיית תקן 0.07) לא הראו הישנות במהלך מעקב חציוני של 4.3 שנים (טווח בין-רבעוני 2.7-6.2 שנים). במהלך תקופת המעקב, שישה מטופלים (1.5%) פיתחו נגעים שנראו חשודים להישנות בסמוך לצלקת הכריתה, אך בבדיקה היסטופתולוגית נמצא כי מדובר בנבוס או בכתם שמש (solar lentigo). לא תועדו מקרים של גרורות ולא נמצאה תמותה ייחודית למלנומה.
החוקרים מסכמים כי ביופסיות כריתה אבחנתיות עם שוליים נקיים עשויות להספיק כטיפול במלנומה אין-סיטו. עם זאת, יש צורך במחקרים רחבי היקף נוספים לצורך ביסוס ממצאים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות